פסק-דין בתיק עת"מ 614-03-12

1.         לעותר היו שלושה כלי נשק - אקדח ושני רובי ציד - אשר הוחזקו בידו ברישיון. ביום 11.1.10 החליט פקיד הרישוי לכלי הירייה על ביטול רישיונותיו להחזקת הנשק, וזאת נוכח המלצת המשטרה. המלצת המשטרה נבעה מכך שנפתחה חקירה פלילית נגד העותר בחשד לביצוע עבירת גרימת מוות בכוונה תחילה - עבירה לפי סעיף 300 א' [2] לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.         נגד העותר הוגש כתב אישום בגין החשד דלעיל. כתב האישום בוטל ביום 17.5.10, תוך סגירת התיק מחוסר ראיות. נוכח עובדה זו, פנה המשיב ביום 6.12.10, למשיב מס' 1 - פקיד הרישוי וביקשו לחדש את רישיונותיו לכלי ירייה. בקשתו נדחתה בעילה של אי עמידה בתבחינים ונוכח התנגדות המשטרה. ערר אשר הוגש על ידי העותר, נדחה. מקורה של העילה העיקרית לדחיית הערר, בהתנגדותה של המשטרה, אשר נסמכה על מידע הקושר את העותר לאירועים של ביצוע עבירות נוספות הקשורות בנשק ואמל"ח, במסגרת סכסוך משפחות, בו הייתה מעורבת משפחתו המורחבת, כנגד בני משפחה מורחבת שכנה (משפחת שתיווי).

3.         לטענת העותר, יש לנהוג בענייננו בהתאם לעקרונות הכלליים של המשפט המנהלי, המבחינים בין השיקולים אשר רשאית הרשות לשקול כאשר מדובר בבקשה למתן רישיון, לעומת השיקולים אשר יש לשוקלם כאשר מדובר במי שכבר אוחז בידו רישיון בר תוקף והרשות מבקשת לשלול רישיון זה ממנו. (ראה בג"צ 799/80 שללם נגד פקיד הרישוי לפי חוק כלי הירייה, וכן פסיקה נוספת אליה התייחס ב"כ העותר). לדבריו, אין בחשד בלבד להוות משום שיקול הולם ודי, כדי לבטל רישיון קיים. מחזיק רישיון קיים אוחז במעין זכות מוקנית, אשר על מנת לפגוע בה יש צורך בטעמים כבדי משקל. יש להקפיד על דרך ההפעלה של שיקול הדעת, והדרך לקבלת ההחלטה על מנת לשמור על קיומו של שלטון החוק המהותי. לטענתו של העותר, החלטת הועדה המקורית שניתנה בעניינו הייתה שגויה. ילמד על כך ביטול ההליך המשפטי נגדו. על כן, ברור לכל, כי החלטת הועדה בעניינו הינה בלתי סבירה בעליל ובאופן קיצוני. ההחלטה נעדרת כל בסיס או תשתית ראייתית הולמת, כפי הרמה הנדרשת על פי ההלכה הפסוקה, הנוגעת לאי חידוש רישיון או לביטולו.

4.         העותר אוחז שנים רבות ברישיונות להחזקת נשק ללא כל דופי או פגם. ביטול הרישיון מהווה פגיעה קשה בזכויותיו ללא כל הצדקה, ללא בסיס ובוודאי ללא בסיס, העומד ברמה הנדרשת כפי מצוות הפסיקה. הועדה טעתה עת אימצה את המלצות המשטרה חרף טענותיו. בכך פעלה הוועדה כחותמת גומי של המשטרה ללא הפעלת כל שיקול דעת עצמאי, ענייני, בלתי תלוי ובאופן גורף. לו פעלה הוועדה כדין ועל פי הכללים המחייבים אותה, הייתה מגיעה לכלל מסקנה כי אין בסיס לביטול רישיונו.

עד כאן בתמצית טענותיו של העותר.

5.         מנגד, טוענים המשיבים כי ההחלטה ניתנה כדין. החלטה מיום 11.1.10, נשענה על המלצתה השלילית של המשטרה לאור פתיחת התיק הפלילי. אולם לטענת המשיבה, מצוי בידה מידע נוסף, הקושר את העותר לעבירות נוספות הקשורות לסכסוכים ואמל"ח. המשיבים נוהגים באיזון הראוי בין אינטרס הציבור לבין האינטרס של הבודד. כאשר המשטרה פועלת על פי תבחינים קבועים מראש, ושקילת החומר המצוי בפניה על פי כללי הראיה המינהלית. בידי המשטרה חומר ראייתי ומידע מודיעיני נאמן, שהצטבר ממספר גורמים, אשר נמסר לבית המשפט. המשטרה היא האמונה על שלום הציבור, וככזאת הוסמכה על ידי המחוקק להמליץ בפני פקיד הרישוי לעניין מתן רישיונות להחזקת כלי נשק, חידושם או ביטולם. הכל נעשה תוך התחשבות במידת הסיכון לשלום הציבור הנשקפת מאותו מבקש רישיון כאמור, כלפי שלום הציבור.

משטרת ישראל שקלה את הסיכון לשלום הציבור, על יסוד התנהגותו ומעשיו של המבקש, ועל יסוד המידע הקיים במשטרה. מידע זה הוערך על פי כללי הראיה המינהלית, כאשר הערכתה של המשטרה הינה כי קיים סיכון אמיתי לשלום הציבור באם יאושר לעותר לשאת נשק. זאת בשל העובדה כי מדובר במי שקיים כנגדו מידע הקושר אותו לעבירות, הקשורות לסכסוכים ואמצעי לחימה.

6.         בפי המשיבה עוד טענות רבות, הנוגעות לטענותיו של העותר. אולם סבורני כי די באמור לעיל, ובחומר שהועבר לעיוני, בין במעמד הצדדים ובין באמצעות רכזי המודיעין של המשטרה בהסכמת הסניגור.

7.         כאמור, הסניגור הסכים כי אשמע בלשכתי בדלתיים סגורות את רכזי המודיעין של המשטרה. עם זאת, גם לאור החומר הגלוי, אין חולק על כך כי משפחתו המורחבת של העותר מצויה בסכסוך דמים עם בני משפחת שתיווי. על פי המידע הגלוי שצורף לעיקרי הטיעון מטעם העותר עצמו, עולים עומק הסכסוך ועוצמתו. מדובר בסכסוך בו מעורבים כלי נשק חם וקר. מספר אנשים מצאו את מותם במסגרת סכסוך זה ואחרים נפצעו. בין היתר חשוד גם בנו של העותר - כמעורב באירוע, בו נהרג אדם ונפצעו שניים - שהתרחש ביום 30.9.12. גם באירוע, בעטיו הוגש בזמנו נגד העותר כתב אישום [שבוטל], מעורבים בני משפחתו המורחבת של העותר, כאשר במהלך הקטטה האמורה מצא את מותו נער כבן 17 מבני המשפחה הנגדית.

8.         רואים אנו כי במהלך התקופה לאחר מכן, אירעו מספר אירועים של שימוש בנשק חם, הנוגעים לסכסוך שבין שתי המשפחות. דו"חות מידע מודיעיניים מלמדים כי קיימת עויינות קשה בין שתי המשפחות, כאשר שתי המשפחות מחזיקות נשק רב.

9.         במסגרת הדיון שנערך בלשכתי, שמעתי את רכזי המודיעין בדלתיים סגורות. אלה העבירו לי סקירה אודות מסכת היחסים העגומה והנפיצה שבין שתי המשפחות, תוך שהם מציגים מידע קונקרטי, המלמד על כך כי העותר קשור באופן ישיר לסכסוך הדמים. לאחר שמיעתם של הרכזים, הכתבתי לפרוטוקול בית המשפט את הדברים הבאים:

"לאחר שרכזי המודיעין העידו בדלתיים סגורות בלשכת השופט, הסתבר כי קיים חומר שלא נמסר בפרפרזה, לפיכך, מר עאבד דראושה רכז המודיעין מוסר פרפרזה כדלקמן:

היו מספר אירועים בתקופה האחרונה שאירעו ביום כיפור האחרון, נורו  יריות לעבר משפחת שתיווי. היו פגיעות בשני בתים ובלתי מעורבת נפגעה. בשטח נתפסו ממצאים והחשד היה שמי שביצע את האירוע היו בני משפחת חמודי, הם נעצרו ושוחררו. לא הצלחנו לקושרם לאירוע.

למחרת היום נורו יריות לעבר ביתו של בנו של מחמוד חמודי [אמין] ויש לו קליעים בתוך הבית, רוב הפגיעות היו במטבח, במקרר, וגם נזרק רימון לחצר ביתו.

עוד נאמר בפרוטוקול אשר הותר לגילוי בבית המשפט, כי "העותר מוכר כראש משפחת חמודי. משפחת שתיווי רואה אותו כאחראי ישיר לרצח הנער. מאז רצח הנער אירעו עוד שני אירועי רצח כולל תיק הרצח הנדון היום שבוצע באזור המוסכים. לא נערכה סולחה כיוון שמשפחת שתיווי דורשים את הרחקתו של העותר".

10.        הדברים האמורים לעיל, מלמדים על כך כי בידי המשטרה נצבר חומר מודיעיני, בעל רמת אמינות העולה כדי הצורך בהתאם למבחן הראייה המנהלית. המידע האמור, אשר נראה כבעל רמת מהימנות גבוהה, קושר את העותר ובני משפחתו, לסכסוך הדמים שבין המשפחות. אין המדובר ברכילות בעלמא, אלא בידיעות בעלות עוצמה ראייתית מנהלית הולמת. עצם קיומו של סכסוך הדמים בין המשפחות, אינו שנוי במחלוקת. טענתו של הסניגור, מתייחסת למידע הפרטני הנוגע למעורבותו של העותר עצמו בסכסוך זה. סבורני, כי לחומר שהומצא לעיוני, עוצמה ראייתית מספקת כדי מבחן הראייה המנהלית. כידוע, מבחן זה קובע שמידת ההוכחה לצורך קביעת ממצא, היא זו שתוביל רשות מנהלית סבירה לקביעתו על סמך החומר הראייתי שברשותה. מבחן זה מאפשר לגוף המנהלי לייסד את התשתית העובדתית להחלטתו, על כל ראיה בעלת ערך הוכחתי. (ראה ברכה, משפט מנהלי, ב [התשנ"ו] 286,287) ובלבד שמידע זה יהיה בעל ערך רלוונטי. (ראה בג"צ 987/94 יורנט קווי זהב [1992] בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח 5 412, [1994]) . ערך הוכחתי קיים, כאשר אדם סביר היה מסתייע בראייה לצורך הוכחת עובדה רלוונטית ( ברכה, שם, וכן ראה בג"צ 442/71 לוסקי נגד שר הפנים, פ"ד כו [2] 337, [1972]), ובלבד, שאותו אדם סביר יראה בה משום הוכחה מספקת . מובן, כי ממצאיה של הרשות אמורים לעמוד במבחן הסבירות. מבחן זה אמור ללוות אותה בדרכה אלי הסקנת מסקנות ביחס לעובדות בדוקות שאירעו בעבר, וכן במסגרת מאמציה לגבש לעצמה השערות באשר לעתיד. על הגוף המנהלי  להתייחס לעובדות קיימות אלה, תוך בחינת אפשרות אירוען בעתיד (ראה ברכה, שם, עמוד 304, וכן בהתבסס על עעא 2/83, היועץ המשפטי לממשלה נגד אסיאס ,פ"ד לז [2] 694 [1983]). במסגרת מתחם סבירות זה, נהנית הרשות מחופש קביעה, ובית המשפט לא יתערב בנקל בשיקול דעתה.

11.        במקרה שלפנינו, סבורני כי החומר אשר הוצג, הן במסגרת הפרפרזות שנמסרו לסניגור והוצגו על ידו, והן החומר שהוצג לפני בדלתיים סגורות, מלמדים על סכסוך דמים הנמשך מספר שנים, תוך שהצדדים המעורבים עושים שימוש באמצעי חבלה שונים ונשק חם. סכסוך זה גבה כבר מספר קורבנות ואישו טרם דעכה. הראיות אשר הוצגו גבי סכסוך זה, הינן ראיות העומדות במבחן הראייה המנהלתית, באשר כל אדם סביר היה מסתייע בהן לצורך קביעת העובדות הרלוונטיות

12.        מן המידע החסוי, אשר נרשם בכתב ידי והופקד בכספת בית המשפט, עולה הקשר הישיר שבין העותר ובני משפחתו הקרובים לסכסוך הדמים הנ"ל. סבורני כי כל אדם סביר היה מסיק ממידע זה את אשר הסיקה המשטרה, באשר לסכנה האורבת בהימצאות כלי נשק חם בידי העותר. בנסיבות אלה, לא אוכל לומר כי שגתה המשטרה, או כי חרגה ממתחם הסבירות בהמלצתה ליטול את רישיונו של העותר להחזיק כלי נשק חם, ולא לחדשו גם אם כתב האישום שהוגש נגדו בוטל.

הראיות אשר הוצגו על ידי המשטרה הינן ראיות ממקור עצמאי, אשר די בהן, גם אלמלא הוגש כתב האישום נגד העותר. המדובר כאמור בסכסוך דמים, אשר לא ניתן להרחיק את העותר ממרכזו.